פעמים רבות אני נפגשת בקליניקה עם הורים אשר משתפים אותי בקשיים שלהם להקנות לילדיהם גבולות. ישנן סיבות רבות מגוונות לכך, החל מהורים אשר מזדהים עם המקום ה"ילדי" או חוששים שהילד לא יאהב אותם, ועד הורים המרגישים שכאשר הם מגבילים את ילדם הם בעצם פוגעים בחופש שלו ובעצמאותו, אולם ההיפך הוא הנכון. על מנת שילד יוכל להתנהל בעולם בחופשיות ויהיה עצמאי, בטוח בעצמו, נאהב, מודע ליכולותיו, וידע להתאים את עצמו לנורמות החברתיות בסביבתו- הוא זקוק לגבולות.
בעידן של היום הורים רבים מתקשים ליצור סמכות ההורית. כאשת מקצוע אני פוגשת לא אחת, ילדים אשר "מנהלים" את הוריהם ובשפת הילדים: "מחליטים עליהם". הורים אלו מתחלשים מול הילד ומוותרים על תפקידם, עד כדי מצב שאינם מהווים עוד דמות חזקה ומוערכת אשר מקנה ביטחון עבור הילד.
כהורים, אנו מלמדים את הילדים גבולות כבר מגיל צעיר מאוד, במגוון נושאים ותחומים כגון: בטיחות, ניקיון, אכילה, שינה, והתארגנות. אנו עושים זאת באמצעות מילים, מעשים, ואף באמצעות דוגמא אישית.
מהי החשיבות של גבולות?
גבולות יוצרים הפרדה בין מה שאסור ומה שמותר, מה שמתאים או לא מתאים לדעת ההורים ברגע נתון או באופן כללי, בהתאם לגילו של הילד, ושלבי ההתפתחות בהם הוא נמצא.
ניסיון של הורים להציב גבולות יכול פעמים רבות לעורר בתחילה תגובות של תסכול, זעם ואכזבהמצד הילדים. אולם כאשר ההורה בטוח בעצמו, וברור לו שהגבול שהוא מציב הוא לטובת הילד, ואין לגביו כל אפשרות למשא ומתן, והוא עושה זאת בסבלנות כבוד והקשבה, הילד מכיר בגבול ויותר מכך הוא מבין מה מקומו, יכולותיו ותפקידו.
לעומת זאת, חוסר גבולות עלול לגרום לילד חוויה של כאוס ובלבול כמו גם חרדה מאוד גדולה אשר מלווה לעיתים בהתפרצויות זעם או אלימות כלפי ההורה. ובגיל ההתבגרות ייתכן אף מצב של סיכון והתמכרויות.
העבודה הטיפולית בנושא גבולות עם הורים וילדים באמצעות אמנות כוללת שלושה אמצעים אשר תומכים בתהליך:
- האמצעי הראשון הוא ההתנהלות בחדר הטיפול: שנעשית דרך הקפדה והבהרה של המטפל את הגבולות בחדר. המטפל משתמש באמצעי חיצוני התומך ביצירת גבולות בדפוסי ההתנהגות ובמערכת היחסים בין ההורה לילד.
- האמצעי השני הוא עבודות האמנות ואופן העבודה עם החומרים: בחירת חומרי האמנות, דפוסי העבודה עימם וכמובן התוצרים אשר מזמנים אפשרויות ללמוד דרך החומר את גבולותיו והאפשרויות הגלומות בו לצד תמיכה והכוונה של המטפל.
- אמצעי נוסף הוא השיחה המילולית בין ההורה הילד והמטפל, בעקבות העבודות וגם באופן כללי, כאשר המטפל משקף את הדברים שנאמרים על פני השטח ואת המסרים הסמויים, ומחזק את שני הצדדים (הורה וילד) במקומם ובתפקידם.