לפעמים מגיעים אלי לטיפול באמנות ילדים או מתבגרים עם תחושת ערך עצמי ירודה וריקנות.
זאת עלולה להיות תחושה מתמשכת שמלווה את הילד לאורך שנים מסיבות שונות לדוגמא:
– ביקורת מתמשכת מצד הדמויות המשמעותיות לילד.
– חוסר בהכלה או אהבה ללא תנאי וקשב אמיתי, תחושה שלא רואים אותי באמת.
-השוואות שעושים ההורים (וגם דמויות חינוכיות) בין ההישגים של ילדיהם והעדפת ילד אחד על פני אחר.
-הורה שעסוק מאוד בעצמו ודורש מהילד ריצוי תמידי.
ועוד ועוד…
לפעמים זאת תקופה זמנית המלווה בתחושת ערך עצמי שפוף וריקנות עקב משבר אישי או משפחתי, אובדן, שינוי משמעותי כגון לידת אח, מעבר מקום מגורים או מעבר מהגן לבית הספר וכדומה.
בחדר הטיפולים הדבר יתבטא בהרגשה של הילד או הנער שאינם שווים, שאין להם רעיון לעבודה, שהם לא יודעים כלום, שממילא שום דבר לא יצליח להם ושאין בהם שום דבר טוב, תחושה אשר מלווה בייאוש וקושי לראות נקודת אור ותקווה, לפעמים אף דיכאון.
העבודה הטיפולית היא קודם כל להיות שם עם הילד יחד בחוויה של תחושת הריקנות ולהכיל אותה בלי לדחוק אותו לעשייה, פשוט לקבל את המצב, למרות הקושי לילד ולסביבתו, בידיעה ואמונה שזהו מצב זמני.
בהמשך ובהדרגה אפשר להציע לשחק עם חומר מסוים ולראות מה יוצא מהמשחק. חימר לדוגמא הוא חומר מצוין למטרה זאת היות והוא חומר ראשוני ומאוד גמיש ומאפשר לטפל בחוויות לא מעובדות.
מבחינת המטפל וכמובן מבחינת הדמויות המשמעותיות לילד – במשפחה ובמסגרת החינוכית חשוב לתת לילד הרגשה שהוא בסדר, שהוא מוכל ואהוב ללא תנאי, גם אם כרגע אין לו מה להציע.
בטיפול כדאי לאפשר למטופל להיות במקום המתסכל הזה כמה זמן שיצטרך ולקוות שבתהליך איטי דרך משחק בחומרי אמנות ויצירה, המלווה בדיבור ושיחה על התחושות שהמצב מעורר תתהווה עשייה תוך כדי התנסות בחומר ותיווצר עבודה וחוויה של משמעות אשר תאפשר חיבור לכוחות, כמו גם לתחומי העניין שבעבר הלהיבו את הילד/נער או אפילו נושאים ותחומים חדשים. וכל אלו על מנת לעזור לו לראות את הייחוד שלו, וליצור חוויה של הצלחה ותקווה.